זה דבר שקשה להודות בו, אבל סוף סוף אני מוכנה לחלוק את הסיפור שלי – יש לי בריחת צואה. זה התחיל בשנה האחרונה והשפיע מאוד על חיי, גם אם הסובבים אותי לא מבינים זאת. לעולם לא תדעו זאת מלהסתכל עליי. אני אמא צעירה, פלפלית מאוד. אני אוהבת לבלות עם המשפחה והחברים, ללכת לאירועי ספורט ולארח בבית.
אבל אחרי שילדתי ילדים, התקשיתי יותר ויותר להימנע מבריחת צואה. התאונה הראשונה שלי קרתה בביתי (תודה לאל), זמן קצר לאחר שילדתי. בדיוק כשקמתי ללכת לשירותים, הרגשתי טפטוף קטן. מיהרתי לשירותים באימה ולא האמנתי שקרה לי דבר כזה. חשבתי שמדובר במשהו חד פעמי והחלטתי להתעלם מזה. עד שזה קרה שוב. בפעם השנייה, זה היה כשיצאתי לארוחת ערב. הפעם, ידעתי מתי זה מגיע ולמרות שדהרתי לשירותים במהירות האפשרית, לא הספקתי. נאלצתי להעמיד פנים שאני חולה רק כדי שבעלי ואני נוכל לברוח מהמסעדה במהירות.
סיפרתי לבעלי מה קורה וציפיתי שהוא יירתע מכך, אבל הוא כל כך תמך והבין. במשך זמן מה הסתתרתי בביתי. רצתי לשירותים אם הרגשתי אפילו שמץ של צורך ללכת, מחשש שהמעיים שלי יכשילו אותי שוב. לרוב הצלחתי, אבל אני מרגישה בושה כשזה לא תמיד המקרה. בהחלט קרו לי כבר כמה תאונות.
לבסוף החלטתי שאני צריכה לפנות לרופא. לא יצאתי מהבית במשך שבועות, רק קיוויתי שזה ישתפר עם הזמן. כל כך דאגתי מפני תאונה נוספת, הייתי עצבנית בגלל ריחות לא נעימים, ומבועתת מכך שאנשים יגלו זאת. אחרי הכל, אני גרה במקום קטן שבו כולם מכירים את כולם. אם תאונה נוספת כמו זו במסעדה תתרחש שוב, אין ספק שהסוד שלי ייצא החוצה. וכולם יגלו את זה.
אז אזרתי אומץ והלכתי לראות את הרופא שלי. לאחר מספר בדיקות, הוא קבע כי סביר להניח שסבלתי מנזק שרירי כלשהו מהלידות וזה מה שגורם לבריחת הצואה. הוא נתן לי כמה המלצות לפדים סופגים שיעזרו לי להגן על עצמי מפני תאונות והפנה אותי לפיזיותרפיסט שעבד איתי על חיזוק השרירים. אחרי 3 חודשים של פגישות פיזיותרפיה סוף סוף ראיתי שיפור. אני מקווה שעם יותר עבודה אחזור למצב נורמלי ואעצור את בריחת הצואה לחלוטין.
אני שמחה שהעלתי את המצב בפני הרופא שלי. עד כמה שזה היה מביך לדבר על הנושא, אני חושבת שהיה מביך עוד יותר להיות ידועה בתור זאת שתאונות מסוג זה קורות לה. אני מרגישה שאני יכולה לחיות את חיי שוב, ליהנות מהילדים שלי, וכבר לא לדאוג מפני דליפות.
אם גם אתם סובלים ממצב זה, האמינו לי – אני יודעת כמה זה יכול להיות משפיל ומדכא. אבל אם יש לי עצה לתת לכם, זה לדבר עם הרופא שלכם ולקבל עזרה. אתם עלולים להרגיש נבוכים בהתחלה, אבל בסופו של דבר, תוכלו להחזיר את החיים שהיו לכם.
שלכם,
מאיה
Comments are closed, but trackbacks and pingbacks are open.